נגזור לפי כלל המכפלה (הנגזרת של e2x−1 היא 2e2x−1):
f′(x)=−4⋅e2x−1+(a−4x)⋅2e2x−1
f′(x)=e2x−1(2a−4−8x)
שיפוע המשיק בנקודה x=0 הוא f′(0):
f′(0)=e−1(2a−4)=e2a−4
e2a−4=e16
⇒2a−4=16⇒a=10
תשובה:a=10
סעיף ב (1)
תשובה סופית:(0,e10) ו־(2.5,0)
f(x)=(10−4x)⋅e2x−1.
חיתוך עם ציר ה־y (x=0):
f(0)=10⋅e−1=e10
חיתוך עם ציר ה־x (y=0): e2x−1>0 לכל x, לכן רק הגורם השני יכול להתאפס:
10−4x=0⇒x=2.5
תשובה:(0,e10) ו־(2.5,0)
סעיף ב (2)
תשובה סופית:(2,2e3) – נקודת מקסימום
מסעיף א (עם a=10):
f′(x)=e2x−1(20−4−8x)
=e2x−1(16−8x)
f′(x)=0⇒16−8x=0⇒x=2
x
x<2
2
x>2
f′(x)
+
0
−
f(x)
↗
מקסימום
↘
(למשל f′(0)=16e−1>0, f′(3)=−8e5<0.)
f(2)=(10−8)⋅e3=2e3≈40.17
תשובה:(2,2e3) – נקודת מקסימום
סעיף ג
תשובה סופית:
נשתמש בכל מה שמצאנו: חיתוך עם הצירים ב־(0,e10) וב־(2.5,0), מקסימום ב־(2,2e3). משמאל הפונקציה עולה ומתקרבת לציר ה־x (כאשר x→−∞, e2x−1→0), ומימין ל־x=2.5 היא שלילית ויורדת.
תשובה:
סעיף ד
תשובה סופית:4>0 ו־e2x−1>0 לכל x, לכן המכפלה חיובית.
g(x)=4⋅e2x−1 היא מכפלה של המספר החיובי 4 בחזקה e2x−1.
חזקה של e חיובית תמיד (et>0 לכל t), ולכן g(x)>0 לכל x.
תשובה:4>0 ו־e2x−1>0 לכל x, לכן המכפלה חיובית.
סעיף ה
תשובה סופית:A(1.5,4e2)
נשווה בין שתי הפונקציות:
(10−4x)⋅e2x−1=4⋅e2x−1
נחלק ב־e2x−1 (שאינו אפס):
10−4x=4⇒x=1.5
g(1.5)=4⋅e3−1=4e2≈29.56
תשובה:A(1.5,4e2)
סעיף ו
תשובה סופית:S=2e2−e2≈14.04
האנך עובר ב־x=1.5. השטח נמצא מתחת לגרף g(x) (שהוא חיובי, סעיף ד), בין x=0 ל־x=1.5:
לפונקציה f(x) יש מינימום אחד ושני מקסימומים, לכן הנגזרת מתאפסת ב־3 נקודות, ובהן משנה סימן כך:
בנקודת מקסימום f′(x) עוברת מ־+ ל־−, ובנקודת מינימום מ־− ל־+. בין שני המקסימומים חייב להיות המינימום, ולכן סדר הסימנים של f′(x) משמאל לימין הוא:
+−+−
בגרף I: משמאל הגרף מעל ציר ה־x, אחר כך מתחתיו, אחר כך מעליו ובסוף מתחתיו – בדיוק הסדר +,−,+,− (מקסימום, מינימום, מקסימום).
בגרף II הסדר הפוך: −,+,−,+ – זה מתאים לשני מינימומים ומקסימום אחד, בניגוד לנתון.
תשובה: גרף I.
סעיף ב
תשובה סופית:(0,0)
חיתוך עם ציר ה־x: f(x)=0. המכנה ex2+2 תמיד חיובי, לכן מספיק שהמונה יתאפס:
6x2=0⇒x=0
תשובה:(0,0)
סעיף ג
תשובה סופית:f(−x)=f(x) לכל x, לכן f(x) זוגית.
הפונקציה מוגדרת לכל x (תחום סימטרי), ולכל x:
f(−x)=e(−x)2+26(−x)2
f(−x)=ex2+26x2=f(x)
לכן f(x) פונקציה זוגית.
תשובה:f(−x)=f(x) לכל x, לכן f(x) זוגית.
סעיף ד
תשובה סופית:min(0,0), max(1,e36), max(−1,e36)
נגזור לפי נגזרת של מנה:
f′(x)=(ex2+2)212xex2+2−6x2⋅2xex2+2
נצמצם ב־ex2+2:
f′(x)=ex2+212x−12x3
f′(x)=ex2+212x(1−x2)
f′(x)=0: המכנה חיובי, לכן 12x(1−x2)=0, כלומר x=0 או x=1 או x=−1.
x
f′(x)
f(x)
x<−1
+
↗
−1
0
מקסימום
−1<x<0
−
↘
0
0
מינימום
0<x<1
+
↗
1
0
מקסימום
x>1
−
↘
f(0)=0,
f(1)=f(−1)=e36≈0.299
תשובה:min(0,0), max(1,e36), max(−1,e36)
סעיף ה
תשובה סופית: ראו סקיצה: מינימום ב־(0,0), מקסימומים ב־x=±1, הגרף מעל ציר ה־x.
לפי מה שמצאנו: הגרף עובר בראשית (מינימום), יש שני מקסימומים ב־x=±1, הוא סימטרי ביחס לציר ה־y (זוגית), והפונקציה חיובית לכל x=0. כאשר x גדל מאוד (או קטן מאוד) הערכים מתקרבים ל־0.
תשובה: ראו סקיצה: מינימום ב־(0,0), מקסימומים ב־x=±1, הגרף מעל ציר ה־x.
סעיף ו
תשובה סופית:e312≈0.597 יחידות שטח
גרף הנגזרת חותך את ציר ה־x ב־x=−1,0,1. השטח הסגור בין הגרף לציר ה־x מורכב משני חלקים: בין −1 ל־0 (הגרף מתחת לציר) ובין 0 ל־1 (הגרף מעל הציר).
ב־x=ℓn4 המכנה מתאפס והמונה e2ℓn4=16=0, לכן יש שם אסימפטוטה אנכית.
תשובה:x=ℓn4
סעיף ב
תשובה סופית:(0,−31) אין חיתוך עם ציר ה־x.
חיתוך עם ציר ה־y (x=0):
f(0)=e0−4e0=1−41=−31
חיתוך עם ציר ה־x: המונה e2x חיובי תמיד ואף פעם לא מתאפס, לכן אין נקודות חיתוך עם ציר ה־x.
תשובה:(0,−31) אין חיתוך עם ציר ה־x.
סעיף ג
תשובה סופית:xB=ℓn8≈2.08
B היא נקודת החיתוך של גרף הנגזרת עם ציר ה־x, כלומר הפתרון של f′(x)=0. נגזור לפי כלל המנה:
f′(x)=(ex−4)22e2x(ex−4)−e2x⋅ex
f′(x)=(ex−4)2e2x(2ex−8−ex)
=(ex−4)2e2x(ex−8)
f′(x)=0⇒ex−8=0⇒x=ℓn8
תשובה:xB=ℓn8≈2.08
סעיף ד (1)
תשובה סופית: עולה: x>ℓn8 יורדת: x<ℓn4, ℓn4<x<ℓn8.
לפי הסרטוט (ואפשר לבדוק בנגזרת): הנגזרת שלילית משמאל ל־B (בשני צידי האסימפטוטה) וחיובית מימין ל־B.
x
f′(x)
f(x)
x<ℓn4
−
↘
ℓn4
לא מוגדרת
אסימפטוטה
ℓn4<x<ℓn8
−
↘
ℓn8
0
מינימום
x>ℓn8
+
↗
(למשל f′(0)=−97<0, f′(1.6)<0, f′(3)>0.)
תשובה: עולה: x>ℓn8 יורדת: x<ℓn4, ℓn4<x<ℓn8.
סעיף ד (2)
תשובה סופית:
נקודת המינימום:
f(ℓn8)=8−482=464=16
כאשר x→−∞: e2x→0 והמכנה מתקרב ל־−4, לכן הגרף מתקרב לציר ה־x מלמטה. משמאל לאסימפטוטה x=ℓn4 הפונקציה שלילית ויורדת, ומימין לה חיובית: יורדת עד המינימום (ℓn8,16) ואחר כך עולה.
תשובה:
סעיף ה
תשובה סופית:S=2
השטח מוגבל על ידי גרף f′(x), ציר ה־x והישר x=ℓn12. גרף הנגזרת חותך את ציר ה־x ב־B (x=ℓn8), ובתחום ℓn8<x<ℓn12 הנגזרת חיובית (הגרף מעל ציר ה־x).
אסימפטוטה אנכית מתקבלת בנקודה שבה המכנה מתאפס (והמונה e2x אף פעם לא מתאפס). לכן המכנה מתאפס ב־x=2:
22−4⋅2+a=0⇒a=4
(ואז המכנה הוא x2−4x+4=(x−2)2, שמתאפס רק ב־x=2.)
תשובה:a=4
סעיף ב (1)
תשובה סופית: כל x פרט ל־x=2.
f(x)=(x−2)2e2x. המכנה מתאפס רק ב־x=2:
תשובה: כל x פרט ל־x=2.
סעיף ב (2)
תשובה סופית:(0,41) אין חיתוך עם ציר ה־x.
חיתוך עם ציר ה־y (x=0):
f(0)=(0−2)2e0=41
חיתוך עם ציר ה־x: f(x)=0 מחייב e2x=0 – אין פתרון (e2x>0 תמיד). לכן אין נקודות חיתוך עם ציר ה־x.
תשובה:(0,41) אין חיתוך עם ציר ה־x.
סעיף ב (3)
תשובה סופית:min(3,e6)
נגזור לפי נגזרת של מנה:
f′(x)=(x−2)42e2x(x−2)2−e2x⋅2(x−2)
נוציא גורם משותף 2e2x(x−2) ונצמצם ב־(x−2):
f′(x)=(x−2)32e2x[(x−2)−1]
f′(x)=(x−2)32e2x(x−3)
f′(x)=0 רק כאשר x=3.
x
f′(x)
f(x)
x<2
+
↗
2<x<3
−
↘
3
0
מינימום
x>3
+
↗
f(3)=(3−2)2e6=e6≈403.4
תשובה:min(3,e6)
סעיף ג
תשובה סופית: ראו סקיצה.
לפי מה שמצאנו: הפונקציה חיובית לכל x בתחום, חותכת את ציר ה־y ב־(0,41), עולה עבור x<2, יש אסימפטוטה אנכית x=2 (משני צדיה הגרף שואף ל־+∞, כי f(x)>0), יורדת עד המינימום (3,e6) ואחר כך עולה. כאשר x→−∞ הגרף מתקרב לציר ה־x.
תשובה: ראו סקיצה.
סעיף ד
תשובה סופית: 3 נקודות חיתוך.
נקודות החיתוך של h(x) עם ציר ה־x מקיימות h(x)=0:
−f(x)+e8=0⇒f(x)=e8≈2981
כלומר צריך לספור כמה פעמים הגרף של f(x) חותך את הישר y=e8. לפי הסקיצה:
• עבור x<2: f עולה מערכים הקרובים ל־0 עד +∞ – פגישה אחת.
• עבור 2<x<3: f יורדת מ־+∞ עד e6, ו־e6<e8 – פגישה אחת.
ל־f(x) יש נקודת מקסימום ב־x חיובי. בנקודת מקסימום הנגזרת מתאפסת ועוברת מחיובית לשלילית. לכן גרף הנגזרת צריך לחתוך את ציר ה־x בנקודה חיובית, ולעבור שם מעל ציר ה־xאל מתחת לציר.
גרף I: בנקודת החיתוך החיובית הגרף עובר מחיובי לשלילי – מקסימום של f ב־x חיובי. בנקודת החיתוך השלילית הוא עובר משלילי לחיובי – זה מינימום. יש מקסימום אחד בלבד. ✓
גרף II: בנקודת החיתוך החיובית הגרף עובר משלילי לחיובי – זה מינימום. המקסימום היחיד נמצא ב־x שלילי. ✗
תשובה: גרף I
סעיף ב (1)
תשובה סופית:(2,0), (−2,0)
(x2−2)⋅e−2x+1=0
e−2x+1>0 לכל x, לכן:
x2−2=0⇒x=±2
תשובה:(2,0), (−2,0)
סעיף ב (2)
תשובה סופית: מינימום (−1,−e3), מקסימום (2,e32)
נגזור לפי כלל המכפלה (הנגזרת של e−2x+1 היא −2e−2x+1):
f′(x)=2x⋅e−2x+1+(x2−2)⋅(−2)e−2x+1
f′(x)=e−2x+1(−2x2+2x+4)
f′(x)=−2e−2x+1(x2−x−2)
f′(x)=0⇒x2−x−2=0
⇒x1=2,x2=−1
x
f′(x)
f(x)
x<−1
−
↘
−1
0
מינימום
−1<x<2
+
↗
2
0
מקסימום
x>2
−
↘
(למשל f′(0)=4e>0, f′(−2)<0, f′(3)<0 – מתאים לגרף I.)
f(−1)=(1−2)⋅e3=−e3
f(2)=(4−2)⋅e−3=e32
תשובה: מינימום (−1,−e3), מקסימום (2,e32)
סעיף ג
תשובה סופית:
חיתוך עם ציר ה־y: f(0)=−2e. כאשר x→∞ הגרף מתקרב לציר ה־x מלמעלה, וכאשר x→−∞ הגרף עולה מאוד.
הסקיצה אינה בקנה מידה (המקסימום e32≈0.1 קרוב מאוד לציר ה־x, והמינימום −e3≈−20.1 רחוק ממנו):
תשובה:
סעיף ד (1)
תשובה סופית:7>0 ו־e−2x+1>0 לכל x.
g(x)=7⋅e−2x+1: המספר 7 חיובי, וחזקה של e חיובית תמיד. מכפלה של שני מספרים חיוביים היא חיובית, לכן g(x)>0 לכל x.
תשובה:7>0 ו־e−2x+1>0 לכל x.
סעיף ד (2)
תשובה סופית:(−3,7e7), (3,e57)
(x2−2)⋅e−2x+1=7⋅e−2x+1
נחלק ב־e−2x+1 (שאינו אפס):
x2−2=7⇒x2=9⇒x=±3
g(−3)=7e7g(3)=7e−5=e57
תשובה:(−3,7e7), (3,e57)
סעיף ה
תשובה סופית:S=3.5e7−e53.5≈3838.19
האנכים הם x=−3 ו־x=3, והגרף של g נמצא מעל ציר ה־x (סעיף ד (1)). פונקציה קדומה של e−2x+1 היא −21e−2x+1:
המכנה מתאפס ב־x=0, והמונה eax−1 אף פעם לא מתאפס. לכן ב־x=0 יש אסימפטוטה אנכית.
תשובה:x=0
סעיף א (3)
תשובה סופית: מונה eax−1>0 ומכנה x2>0, לכן f(x)>0 בכל התחום.
המונה eax−1 חיובי לכל x (חזקה של e תמיד חיובית), והמכנה x2 חיובי לכל x=0. מנה של שני מספרים חיוביים – חיובית.
תשובה: מונה eax−1>0 ומכנה x2>0, לכן f(x)>0 בכל התחום.
סעיף ב
תשובה סופית:a=2
נציב את הנקודה (−1,e31):
f(−1)=(−1)2e−a−1=e−a−1
e−a−1=e31=e−3
−a−1=−3⇒a=2
תשובה:a=2
סעיף ג (1)
תשובה סופית:min(1,e)
עם a=2: f(x)=x2e2x−1. נגזור לפי נגזרת של מנה:
f′(x)=x42e2x−1⋅x2−e2x−1⋅2x
f′(x)=x42xe2x−1(x−1)
f′(x)=x32e2x−1(x−1)
f′(x)=0 רק כאשר x=1.
x
f′(x)
f(x)
x<0
+
↗
0<x<1
−
↘
1
0
מינימום
x>1
+
↗
f(1)=1e1=e
תשובה:min(1,e)
סעיף ג (2)
תשובה סופית: ראו סקיצה.
לפי מה שמצאנו: f(x)>0 לכל x, אסימפטוטה אנכית x=0 (משני צדיה הגרף שואף ל־+∞), עלייה עבור x<0 (כאשר x→−∞ הגרף מתקרב לציר ה־x), ירידה עבור 0<x<1, מינימום ב־(1,e) ואחר כך עלייה.
תשובה: ראו סקיצה.
סעיף ד
תשובה סופית:k=−3e
נקודה משותפת ל־g(x) ולישר y=−2e מקיימת:
f(x)+k=−2e⇒f(x)=−2e−k
כלומר צריך שהישר האופקי y=−2e−k יחתוך את הגרף של f(x) בדיוק בשתי נקודות. לפי הסקיצה:
• הענף השמאלי (x<0) מקבל כל ערך חיובי פעם אחת.
• הענף הימני (x>0) מקבל כל ערך הגדול מ־e פעמיים, את הערך e פעם אחת (במינימום), וערכים קטנים מ־e אף פעם.
לכן יש בדיוק שתי נקודות משותפות רק כאשר הישר עובר דרך נקודת המינימום, כלומר −2e−k=e:
k=−3e
(עבור 0<−2e−k<e יש נקודה אחת, ועבור −2e−k>e יש שלוש.)
ב־x=ℓn3 המכנה מתאפס והמונה e2ℓn3=9=0, לכן זו אסימפטוטה אנכית.
תשובה:x=ℓn3
סעיף ב
תשובה סופית:(0,−21) אין חיתוך עם ציר ה־x.
חיתוך עם ציר ה־y:
f(0)=1−31=−21
חיתוך עם ציר ה־x: המונה e2x>0 לכל x, לכן אין.
תשובה:(0,−21) אין חיתוך עם ציר ה־x.
סעיף ג
תשובה סופית:(ℓn6,12) – מינימום
נגזור לפי כלל המנה:
f′(x)=(ex−3)22e2x(ex−3)−e3x
f′(x)=(ex−3)22e3x−6e2x−e3x
f′(x)=(ex−3)2e2x(ex−6)
f′(x)=0⇒ex=6⇒x=ℓn6
x
ℓn3<x<ℓn6
ℓn6
x>ℓn6
f′(x)
−
0
+
f(x)
↘
מינימום
↗
f(ℓn6)=6−362=336=12
תשובה:(ℓn6,12) – מינימום
סעיף ד
תשובה סופית: עולה: x>ℓn6 יורדת: x<ℓn3, ℓn3<x<ℓn6.
המכנה (ex−3)2 והגורם e2x חיוביים, לכן הסימן של f′(x) הוא הסימן של ex−6:
x
x<ℓn3
ℓn3<x<ℓn6
x>ℓn6
f′(x)
−
−
+
f(x)
↘
↘
↗
תשובה: עולה: x>ℓn6 יורדת: x<ℓn3, ℓn3<x<ℓn6.
סעיף ה
תשובה סופית:
כאשר x→−∞ המונה מתקרב ל־0 והמכנה ל־−3, לכן הגרף מתקרב לציר ה־x מלמטה. משמאל לאסימפטוטה x=ℓn3 הפונקציה שלילית ויורדת; מימין לה חיובית – יורדת עד המינימום (ℓn6,12) ואחר כך עולה.
תשובה:
סעיף ו (1)
תשובה סופית:(ℓn6,3) – מקסימום
g′(x)=−f′(x), לכן g′(x)=0 באותה נקודה x=ℓn6, וסימני הנגזרת מתהפכים: g עולה כאשר f יורדת ולהפך. המינימום של f הופך למקסימום של g.
g(ℓn6)=−12+15=3
תשובה:(ℓn6,3) – מקסימום
סעיף ו (2)
תשובה סופית: שתי נקודות חיתוך
נקודות חיתוך עם ציר ה־x: g(x)=0, כלומר f(x)=15.
בתחום x<ℓn3 הפונקציה f שלילית, לכן אין שם פתרון.
בתחום x>ℓn3: f יורדת מאינסוף עד 12 ואחר כך עולה לאינסוף. מכיוון ש־15>12, הישר y=15 חותך את הגרף פעמיים – פעם בירידה ופעם בעלייה.
(או: ל־g מקסימום 3>0 מימין לאסימפטוטה, ומשני צדי המקסימום g יורדת למינוס אינסוף – לכן היא חותכת את ציר ה־x פעמיים.)
לגרף II (המקווקו) יש מקסימום ומינימום (המינימום על ציר ה־x). בדיוק מתחת למקסימום של II גרף I חותך את ציר ה־x, ובמינימום של II גרף I חותך שוב את ציר ה־x.
בין שתי הנקודות האלה גרף II יורד וגרף I שלילי; מחוץ להן גרף II עולה וגרף I חיובי. לכן I הוא גרף הנגזרת.
(להפך זה לא מתאים: לגרף I יש מינימום, אבל במקום הזה גרף II לא חותך את ציר ה־x.)
תשובה: גרף I.
סעיף ב (1)
תשובה סופית: כל x.
(x−4)2 ו־ex−3 מוגדרים לכל x.
תשובה: כל x.
סעיף ב (2)
תשובה סופית:(0,e316), (4,0)
חיתוך עם ציר ה־y:
f(0)=(0−4)2⋅e−3=e316
חיתוך עם ציר ה־x: ex−3>0 תמיד, לכן:
(x−4)2=0⇒x=4
תשובה:(0,e316), (4,0)
סעיף ב (3)
תשובה סופית:max(2,e4), min(4,0)
נגזור לפי כלל המכפלה:
f′(x)=2(x−4)ex−3+(x−4)2ex−3
f′(x)=(x−4)ex−3[2+(x−4)]
f′(x)=(x−4)(x−2)ex−3
f′(x)=0: x=4 או x=2.
f(2)=(−2)2⋅e−1=e4,f(4)=0
לפי הגרף של f(x) (גרף II): ב־x=2 מקסימום וב־x=4 מינימום.
תשובה:max(2,e4), min(4,0)
סעיף ג
תשובה סופית:e4≈1.47 יחידות שטח
גרף הנגזרת חותך את ציר ה־x ב־x=2 וב־x=4, וביניהן הוא מתחת לציר (f′(x)<0).
הפונקציה הקדומה של f′(x) היא f(x), לכן:
S=−∫24f′(x)dx
=−[f(4)−f(2)]
S=−(0−e4)=e4≈1.47
תשובה:e4≈1.47 יחידות שטח
סעיף ד
תשובה סופית:e8≈2.94 יחידות שטח
הגרף של g(x)=−f′(x) הוא שיקוף של גרף f′(x) ביחס לציר ה־x. שני הגרפים נפגשים רק כאשר f′(x)=−f′(x), כלומר f′(x)=0: ב־x=2 וב־x=4.
השטח בין שני הגרפים מורכב משני חלקים שווים: השטח בין f′(x) לציר ה־x (סעיף ג), והשטח בין g(x) לציר ה־x, שהוא השיקוף שלו. לכן:
תשובה סופית: אסימפטוטה אופקית y=0 (משמאל) ראו סקיצה.
אסימפטוטות אופקיות: כאשר x→−∞, ex→0, ולכן f(x)=ex(ex−6)2→0⋅36=0 – האסימפטוטה y=0 (משמאל, הגרף מעליה). כאשר x→∞ הערכים גדלים ללא גבול – אין אסימפטוטה מימין.
הגרף חותך את ציר ה־y ב־(0,25) ונוגע בציר ה־x בנקודת המינימום (ℓn6,0).
תשובה: אסימפטוטה אופקית y=0 (משמאל) ראו סקיצה.
סעיף ה (1)
תשובה סופית:(ℓn3,27)
e3x=e3x−12e2x+36ex
12e2x=36ex
נחלק ב־12ex (חיובי):
ex=3⇒x=ℓn3
g(ℓn3)=e3ℓn3=27
תשובה:(ℓn3,27)
סעיף ה (2)
תשובה סופית: ראו סרטוט.
g(x)=e3x עולה לכל x, עוברת ב־(0,1) ומתקרבת ל־y=0 משמאל. היא נחתכת עם f(x) רק ב־(ℓn3,27).
תשובה: ראו סרטוט.
סעיף ה (3)
תשובה סופית: 24 יחידות שטח
השטח חסום בין ציר ה־y (x=0) לנקודת החיתוך x=ℓn3. בתחום זה f(x) מעל g(x) (למשל ב־x=0: 25>1):
בנקודת הקיצון של f(x) הנגזרת מתאפסת, כלומר גרף הנגזרת חותך את ציר ה־x בדיוק מתחת לנקודת הקיצון של f(x).
גרף I חותך את ציר ה־x בדיוק במקום שבו לגרף II יש נקודת מינימום. בנוסף, משמאל לנקודה זו גרף I שלילי וגרף II יורד, ומימין לה גרף I חיובי וגרף II עולה. לכן I הוא גרף הנגזרת ו־II הוא גרף הפונקציה.
(להפך זה לא מתאים: לגרף I יש מינימום, אבל במקום הזה גרף II אינו חותך את ציר ה־x.)
תשובה: גרף I.
סעיף ב
תשובה סופית: כל x.
(x−3) ו־ex מוגדרים לכל x.
תשובה: כל x.
סעיף ג
תשובה סופית:(0,−3), (3,0)
חיתוך עם ציר ה־y:
f(0)=(0−3)⋅e0=−3
חיתוך עם ציר ה־x: ex>0, לכן x−3=0, כלומר x=3.
תשובה:(0,−3), (3,0)
סעיף ד
תשובה סופית: עלייה: x>2 ירידה: x<2.
לפי כלל המכפלה:
f′(x)=1⋅ex+(x−3)ex
=(x−2)ex
ex>0, לכן הסימן של f′(x) נקבע לפי x−2: שלילי עבור x<2 וחיובי עבור x>2.
x
x<2
2
x>2
f′(x)
−
0
+
f(x)
↘
min
↗
תשובה: עלייה: x>2 ירידה: x<2.
סעיף ה
תשובה סופית: ראו סקיצה: שיקוף של גרף I ביחס לציר ה־x.
g(x)=−f′(x)=(2−x)ex – הגרף שלו הוא שיקוף של גרף I (גרף הנגזרת) ביחס לציר ה־x.
נקודות חשובות: g(0)=2; g(x)=0 ב־x=2; g′(x)=−ex+(2−x)ex=(1−x)ex, ולכן מקסימום ב־(1,e); כאשר x→−∞ הגרף מתקרב לציר ה־x (מלמעלה), ועבור x>2 הגרף יורד ל־−∞.
תשובה: ראו סקיצה: שיקוף של גרף I ביחס לציר ה־x.
סעיף ו
תשובה סופית:2e2−6≈8.778 יחידות שטח
הגרפים של f′(x) ו־g(x)=−f′(x) נחתכים כאשר f′(x)=0, כלומר ב־x=2. השטח חסום בין x=0 (ציר ה־y) ל־x=2; בתחום זה g(x)>0>f′(x).
f(x)=exx2. המכנה ex חיובי תמיד ולא מתאפס, לכן הפונקציה מוגדרת לכל x.
תשובה: כל x
סעיף ב
תשובה סופית:(0,0)
exx2=0⇒x2=0⇒x=0
תשובה:(0,0)
סעיף ג
תשובה סופית: מינימום (0,0), מקסימום (2,e24)
נגזור לפי כלל המנה:
f′(x)=(ex)22x⋅ex−x2⋅ex
f′(x)=e2xex(2x−x2)
f′(x)=exx(2−x)
f′(x)=0⇒x1=0,x2=2
x
f′(x)
f(x)
x<0
−
↘
0
0
מינימום
0<x<2
+
↗
2
0
מקסימום
x>2
−
↘
(למשל f′(−1)=−3e<0, f′(1)=e1>0, f′(3)=−e33<0.)
f(0)=0f(2)=e24≈0.54
תשובה: מינימום (0,0), מקסימום (2,e24)
סעיף ד
תשובה סופית: עולה: 0<x<2 יורדת: x<0, x>2.
לפי טבלת הסימנים בסעיף ג:
עלייה: 0<x<2.
ירידה: x<0 וגם x>2.
תשובה: עולה: 0<x<2 יורדת: x<0, x>2.
סעיף ה
תשובה סופית:
הפונקציה אינה שלילית (x2≥0, ex>0), נוגעת בציר ה־x רק בראשית (מינימום), עולה עד המקסימום (2,e24) ואחר כך יורדת ומתקרבת לציר ה־x. כאשר x→−∞ הפונקציה גדלה מאוד.
תשובה:
סעיף ו
תשובה סופית:
g(x)=−2f(x): כל ערך של f מוכפל ב־−2. הגרף של g הוא שיקוף של גרף f ביחס לציר ה־x, „מתוח” פי 2:
נקודת החיתוך (0,0) נשארת – והיא נקודת מקסימום של g.
המקסימום של f הופך למינימום של g: (2,−e28).
g(x)≤0 לכל x.
תשובה:
סעיף ז
תשובה סופית:3S
S הוא השטח בין גרף f לציר ה־x, מ־x=0 עד x=3 (f≥0):
S=∫03f(x)dx
השטח המבוקש הוא בין גרף f (מעל) לגרף g (מתחת), מ־x=0 (שם הגרפים נפגשים) עד x=3:
∫03(f(x)−g(x))dx
=∫03(f(x)+2f(x))dx
=3∫03f(x)dx=3S
(במילים: השטח בין g לציר ה־x גדול פי 2 מ־S, כי g הוא f מוכפל ב־2 והפוך. יחד עם S שמעל הציר מקבלים S+2S=3S.)
נקודת קיצון של f(x) יכולה להיות רק במקום שבו f′(x)=0. לפי הסרטוט, הגרף של f′(x) חותך את ציר ה־x רק בנקודה (a,0).
מהסרטוט: משמאל ל־a (בין האסימפטוטה x=−2 לבין a) הגרף של f′(x) מתחת לציר ה־x, כלומר f′(x)<0 ו־f(x) יורדת. מימין ל־a הגרף מעל ציר ה־x, כלומר f′(x)>0 ו־f(x) עולה.
תשובה סופית: עלייה: x>−1.5 ירידה: x<−2 או −2<x<−1.5
הסימן של f′(x) נקבע לפי 2x+3 (שאר הגורמים חיוביים), ובהתאם לסרטוט של f′(x):
x
f′(x)
f(x)
x<−2
−
יורדת ↘
x=−2
לא מוגדרת
לא מוגדרת
−2<x<−1.5
−
יורדת ↘
x=−1.5
0
מינימום
x>−1.5
+
עולה ↗
תשובה: עלייה: x>−1.5 ירידה: x<−2 או −2<x<−1.5
סעיף ד
תשובה סופית: עם ציר ה־y: (0,0.5) עם ציר ה־x: אין.
חיתוך עם ציר ה־y – נציב x=0:
f(0)=0+2e0=21
חיתוך עם ציר ה־x – צריך f(x)=0, כלומר המונה e2x=0. אבל e2x>0 לכל x, ולכן אין נקודת חיתוך עם ציר ה־x.
תשובה: עם ציר ה־y: (0,0.5) עם ציר ה־x: אין.
סעיף ה
תשובה סופית:x=−2
המכנה x+2 מתאפס ב־x=−2, והמונה שם שונה מאפס (e−4=0). לכן כאשר x→−2 הפונקציה שואפת לאינסוף (או למינוס אינסוף), והישר x=−2 הוא אסימפטוטה אנכית.
תשובה:x=−2
סעיף ו
תשובה סופית: ראו סקיצה.
נשתמש במה שמצאנו: אסימפטוטה x=−2, מינימום (−1.5,e32), חיתוך (0,0.5), ותחומי עלייה וירידה.
בדיקות נוספות: כאשר x→−∞, e2x→0 והמכנה שלילי, לכן f(x)→0 מלמטה (למשל f(−5)≈−1.5⋅10−5) – הישר y=0 הוא אסימפטוטה אופקית משמאל. כאשר x→∞, f(x)→∞ (למשל f(5)≈3146).
משמאל ל־x=−2 הפונקציה שלילית ויורדת ל־−∞; מימין ל־x=−2 היא חיובית.
תשובה: ראו סקיצה.
סעיף ז
תשובה סופית:S=21−e32≈0.4
הגרף של f′(x) חותך את ציר ה־x ב־x=−1.5, ובקטע −1.5≤x≤0 הוא מעל ציר ה־x. לכן השטח המבוקש:
ex>0 לכל x, לכן המכנה ex אף פעם לא מתאפס, וגם ex מוגדר לכל x. תחום ההגדרה: כל x.
תשובה: כל x
סעיף ב
תשובה סופית:c=−8.5
הגרף עובר בראשית הצירים, לכן f(0)=0:
e08+2e0+c=0
8+0.5+c=0
c=−8.5
מעכשיו:
f(x)=ex8+2ex−8.5
תשובה:c=−8.5
סעיף ג
תשובה סופית:(ℓn16,0)≈(2.77,0)
נשווה ל־0 ונכפול ב־2ex (חיובי):
ex8+2ex−8.5=0/⋅2ex
16+e2x−17ex=0
נסמן t=ex (t>0):
t2−17t+16=0
(t−1)(t−16)=0
t=1⇒ex=1⇒x=0
t=16⇒ex=16⇒x=ℓn16
x=0 היא ראשית הצירים (נתונה), לכן נקודת החיתוך הנוספת היא (ℓn16,0), כלומר בערך (2.77,0).
תשובה:(ℓn16,0)≈(2.77,0)
סעיף ד
תשובה סופית: מינימום: (ℓn4,−4.5)≈(1.39,−4.5)
נכתוב ex8=8e−x ונגזור:
f′(x)=−8e−x+2ex
f′(x)=−ex8+2ex
נשווה ל־0 ונכפול ב־2ex:
−16+e2x=0⇒e2x=16
ex=4⇒x=ℓn4≈1.39
f(ℓn4)=48+24−8.5=−4.5
נבדוק סימן נגזרת משני הצדדים, למשל f′(0)=−8+0.5<0 ו־f′(3)=−0.4+10.04>0:
x
f′(x)
f(x)
x<ℓn4
−
יורדת ↘
x=ℓn4
0
מינימום
x>ℓn4
+
עולה ↗
לכן (ℓn4,−4.5) היא נקודת מינימום.
תשובה: מינימום: (ℓn4,−4.5)≈(1.39,−4.5)
סעיף ה
תשובה סופית: ראו סקיצה. מינימום (ℓn4,−4.5), חיתוך עם ציר x ב־0 וב־ℓn16.
נשתמש בנקודות החיתוך (0,0) ו־(ℓn16,0) ובמינימום (ℓn4,−4.5). כאשר x→∞ האיבר 2ex גדל ללא גבול, וכאשר x→−∞ האיבר ex8 גדל ללא גבול – לכן f(x)→∞ בשני הצדדים ואין אסימפטוטות אופקיות.
תשובה: ראו סקיצה. מינימום (ℓn4,−4.5), חיתוך עם ציר x ב־0 וב־ℓn16.
סעיף ו
תשובה סופית:S1=S S2=2S, כלומר S2>S
S הוא השטח בין גרף f(x) לציר ה־x, בתחום 0≤x≤ℓn16 (שם הגרף מתחת לציר).
S1: הגרף של −f(x) הוא שיקוף של הגרף של f(x) ביחס לציר ה־x. שיקוף לא משנה שטחים, ונקודות החיתוך עם ציר ה־x נשארות אותן נקודות, לכן S1=S.
S2: לגרף של 2f(x) אותן נקודות חיתוך עם ציר ה־x, אבל כל ערך y מוכפל ב־2, כלומר המרחק מציר ה־x בכל נקודה כפול. לכן S2=2S, ובפרט S2>S.